תפריט סגור

השתקפות גל אלגר

את הימים האחרונים בחרתי לבלות במחיצת ספרה של גלי אלגר, השתקפות, ששמו נגזר מתוך שיר שכתבה אלונה קימחי (ויזהר אשדות הלחין), לשיר עצמו קוראים רגע, וזה רגע די ארוך שהספר הזה תובע ממך לבלות במחיצתו. אבל ככה זה ספרים, עם תובעני במיוחד, הם תובעים ממך שתקדיש להם איזה פרק זמן מתוך החיים שלך, שקצת תטבע לך בתוך ים הדימויים וההזיות של הסופר שכתב אותם, הפסיכולוגיה שמרכיבה את הדמויות, שהן כולן פרי דמיונו הקודח של היוצר. או היוצרת. בהחלט יוצרת.

בכניסה אל ספרה של גלי זה מייד מאוד בולט שאתה נכנס אל תוך טלנובלה של בחורות שרוצות הרבה צומי, והרבה דראמה רצה שם – על הציר שבין שכונת כרמליה ומרכז הכרמל, מי חלם שישנה כל כך הרבה דראמה בציר הכרמליסטי הזה, ובכן, בספר של גלי ישנה דראמה כזאת, במינון לא קטן בכלל.

השתקפות הוא ספר נעורים, או ספרות נוער אם תרצו, אם כי אני מתקשה לשייך אותו לנקודת הזמן הנכונה. אם מבחינה טכנולוגית, הדמות הגברית המובילה (תום) מכורה למכשיר האם פי שלוש שלה, שבמונחים כרונולוגיים זה אמור להיות אי שם בראשית העשור הקודם.

הספר כתוב בשטף קולח, ובנוי לרתק אותך אליו, השתקפות הוא ספר שלוקח אותך למסע בתוך החיים של נוער מתוסבך למדי, זה עולם די שיטחי וריקני של נוער כרמליסטי לכאורה, אבל התסבוך מתגלה לאט לאט רובד אחרי רובד, באיטיות חיפאית אופיינית.

זה לא העולם הטבעי שלי, ולא מהספרים שהייתי קורא באופן שגרתי, ובכלל נדמה שהוא מיועד לקורא שהוא קוראת. אבל בסופו של דבר המסע הוא מרתק, וגלי אלגר כותבת יפה, באופן קולח, באופן שאני יכול להתחבר אליו.

TROY