תפריט סגור

מחאת הכלום בחיפה

כמה מאות מפגינים מתלהמים עדיין לא שיכנעו אותנו שיש פה מחאה אמיתית. בדומה למחאות עבר, נראה שגם הגל הזה יחלוף מבלי להותיר יותר מדי חותם במציאות המקומית. או לסיכום, במטבע הלשון שקבעה סילבי קשת, חזרה לשיגרע.

באופן סימבולי, בחרו להם קומץ העצמאים שיצאו לצעדה במחאת הקיץ החדשה הזאת לצאת לדרך מסניף "ד"ר פיצה". הסימבוליקה לא יכלה להיות יותר הולמת, שכן רק מעטים היו ממש רעבים לצאת להפגין הערב. אז או שהעצמאים בחיפה לא סובלים גלוטן, או שהם פשוט לא רעבים ללחם, שלא לדבר על פיצה. 

דוד דוברובסקי, בעלים של מכון כושר בדניה, בחר לדבר בשמם של המוחים, "אני נמצא פה היום כי בניגוד לעובדי המדינה, בניגוד לשרים, בניגוד לחברי הכנסת, בניגוד לתלמידי ישיבות, שכולם המשיכו לקבל את השכר שלהם במהלך הקורונה, אותנו אילצו לסגור את העסקים, ולא שילמו לנו פיצויים. אנחנו באים לדרוש את הכסף שמלכתחילה מגיע לנו, כסף ששילמנו כל השנים לביטוח לאומי, בדיוק למקרה כזה שבו לא נוכל לעבוד. המדינה לא נתנה לנו לעבוד, ולא נותנת לנו את הכסף שלנו". 

באופן אישי העסק שלך קורס?

"הוא לא קורס, אבל הוא נפגע כמובן". 

 

בניגוד להפגנה הראשונה נגד המנותקים, שבלטה באנרגיות הטובות שלה וישבה על הציר באמצע המושבה הגרמנית, הפעם המארגנים בחרו לרכז את כלל הצעדות שצעדו היום בכיכר מאירהוף בקרית אליעזר. כיכר גדולה, שלא לאמר גדולה מאוד, שהייתה בנוייה להכיל אלפי מפגינים. 

ודווקא בשל הלוקיישן הבעייתי, בלטו בהעדם המאסה הקריטית של כל אותם תושבים ובעלי עסקים שניזיקו קשות ממצב האבטלה שנכפה עליהם בימי הקורונה. 

מה שקיבלנו זה את אותו ציבור של כמה מאות, כמו בהפגנה הראשונה. המון באמת כועס, אבל נעדר קול ברור שידבר בשמם. אם לקול הזה קראו בעבר דפני ליף, אז הפעם אין קול אחד ברור שמלווה את מחאת הקיץ הזאת. 

האנרגיות מתפזרות באוויר. וגם המסיכות שמצווה על כולנו לשים על הפנים לא תורמות במיוחד לתחושת הביחדנס. 

מה שבטוח זה ששוב המכותב העיקרי הוא אותו המכותב כמו במחאה הקודמת, קרי – היושב במרומים, מר נתניהו. וזה לכשעצמו, חברים חיפאים, כבר די נמאס. לטוב או לרע, זהו ראש ממשלתנו. פעם  היו עומדים כנגדו כתבי אישום, גם את זה כבר שכחנו. כי במדינת ישראל, כמו במדינת ישראל, תרצו או לא, אין חרפת רעב ומצוקה חריפה אמיתית, מלבד אלה שאין ביכולתם להפעיל מזגן בקיץ הזאת. וזאת, תאמינו או לא, עשוי להיות הפתח הרציני האמיתי למחאה קשה. ואם תזכרו היטב, גם מחאת דפני ליף התרחשה בשיאו של קיץ חם מאוד.