איתך באש איתך במים, נחובש יצא

שלמה יקירי, 

נחובש יצא. הוא תוצר לוואי של התקופה, של החיים האישיים שלי ושל מאור ויזל, השותף שלי למסע הזה בחמש השנים האחרונות. הוא מסכם את כל מה שלמדנו על ישראל בתקופה הזאת. שדימונה רוצה אותנו מאוד, ושתחנות הרדיו האחרות רדומות. הוא סיכומון של המסע הפרטי שלנו, כמו שהמסע הפרטי שלך עם אצ'י בשנות השבעים הוביל אותך למה שאתה עכשיו, לנצחונות הגדולים שלך, לפיצוח הקוד הגנטי של עם ישראל. 

המסע הזה התחיל איתך, שלמה, כשהרמתי אליך טלפון באותה שבת קיצית של שנת 95', ובקשתי ממך להאזין לאלבום הראשון שהקלטתי. אמרת לי שזה לא יאה שאקבע עבורך דייט להאזנה, כשבעצם כל מה שבאת לעשות באותו הרגע היה לשתות את קפה השבת שלך בניחותא. אני הנהנתי בהסכמה מעבר לקו, ואמרתי לך שרק אתה, שלמה ארצי, יכול באמת להבין למה התכוונתי באלבום הזה. אתה פסלת את הרעיון מהר, והסברת לי שאם זה הרצון שלי להמשיך בדרך העצמאית הזאת שלי, המורדת הסוררת, זאת זכותי המלאה, ושאני צריך ללכת איתה עד הסוף.

אתה, שלמה, היית פנס שמאיר בחשיכה. ולעיתים גם חשיכה בפני עצמך. לפעמים ידעת מה אתה רוצה לשיר, לפעמים בחרת לגנוז את מה שידעת שהולך להיות הצלחה גדולה. לפעמים אחרים אמרו לך, שאם תעז לגנוז את מה שיצרת זה יהיה חבל מאוד. כולנו זקוקים לאוזן באופן דחוף, אתה ידעת את זה שלמה, אבל בחרת להתעלם.

אני לא כועס עליך שלמה, יצא לנו לדבר קצת במשך השנים. פעם כשנכנסתי לאולפן של יזהר היית בדיוק שם בתוך החדר עם הקונסולה, זורק לגיטריסט שישב שם את הוראות הזימזום הידועות שלך. מייד זיהיתי שזה אתה. בניגוד למקרים אחרים, ברי למשל או אריק איינשטיין למשל, שיצא לי להחליף איתם איזה מילה או שתיים, הייתה שם באותו המעמד פדות שאמרה לי, "שלמה לא אוהב לפגוש אנשים", אז התיישבתי לסיים את הטקסט לשיר שנכתב מעצמו באותו הרגע, ביקשתי מפדות לתרום את המילה האחרונה, היא תרמה לי "חושך", וכך נולד "בחושך של פדות", זאת רצועה שגם יזהר נטל בה חלק, והיא אחת היצירות הטובות, ייתכן שאם באותו היום הייתי נכנס אל חדר ההקלטה בחוצפה, אז השיר הזה לא היה נולד, וזה הפסד גדול למי שאוהבים אותו. ייתכן שהיה נולד אז שיר אחר, וזה כל היופי בחוסר הוודאות שאופף אותנו. 

אני יודע מה אתה רוצה לאמר עכשיו שלמה. לעזאל, איך לא ידעתי. 

זה בסך הכל ליגיטימי. גם אני לא ידעתי. אפילו לאריק לא ידעתי לספר שיש לי בדיסק השני שלי שיר על כדורגל. הוא המשיך להיצמד אל פיטר, ויצר שירים יפים לכשעצמם. הגורל נסוב אחרת, היה יכול להיות יותר טוב, עכשיו הרבה פחות טוב לכאורה, ובכל זאת, טוב לנו.

אבל בשנת 2003 חזרנו לשוחח, כשבאתי לראיין אותך על האוסף החדש של שמעון ישראלי. "הוא אחד מתוך הספורים שהייתי סופר על אצבעות כף יד אחת", סיפרת לי. הוא היה בגדר השפעה גדולה עליך. ממש כפי שאתה עצמך היית לאורך תקופה ארוכה האור המוליך בחיי. את "חום יולי אוגוסט" לקחתי איתי ללשכה בצו הראשון, "תרקוד" ו"לילה לא שקט" לימדו אותי את כל מה שאפשר היה לדעת אז על הפקה מושלמת. 

דרכך למדתי להכיר בערכם של רביב גזית ורמי לוין, ושל סינטיסייזרים בכלל. הדרך משם לאריק רודיך הייתה קצרה. הוא גם זה שבחן אותי ללהקה הצבאית ופסל (תודה, רודיך).  דרכך הכרתי את גיגי (הלא הוא גרי המנוח) קצת אחרי שנסע לבית שאן. את גרי איחדתי ב 2008 עם פיטר באולפן של יזהר, ועבור פיטר זה היה כמו להפגש עם הגורו שלו. איזה מזל שעשיתי את זה. פיטר בעצמו הלך לנגן איתך לאיזה תקופה, והוא כמו רבים וטובים שאב ממך השראה ועידוד. כולנו גדלנו לצליליך, זאת לא התנצלות, זאת הייתה זכות גדולה. 

שמעון ישראלי, דיברנו על זה, היה הראשון בישראל לכתוב את המילים האישיות הפרטיות שלו. הוא פרץ דרך לאחרים, ביניהם גם אתה. נאבקת קשה מאוד כדי למצוא את פס הייצור שלך, את השביל שמוליך אותך אל הקהל ואל האנשים. למדת בדרך הקשה שאנשים יכולים להיות ממש רעים, דווקא כשאתה נותן להם הזדמנות. הם נעשים נחמדים ונעימים פתאום כשאתה מצליח. 

שאלתי אותך אם הפסדתי משהו כשלא הייתי כאן בסיקסטיז, אמרת לי שהרווחתי את הזמן של עכשיו. ועכשיו זה נחובש. 

נחובש הוא סיכום של דרך, מתוך אוסף של מיטב השירים שהקלטנו בשנים האחרונות אני ומאור ויזל ושייצא כאן בקיץ.  הוא צופן הקוד הגנטי של ישראל, כפי שאנחנו רואים אותו. הוא הפיצוח הפרטי שלי. אבל השותפות שלי היא שווה, כי מי שבא ללוות אותי, מביא איתו את כל מטען הנשמה שלו, וזה לא סתם איזה תכתיב מלמעלה, זאת בחירה שלי, בחירה שלמה ומלאה. השיר מוכן. כמו שיזהר היה אומר, הקלטתי אותו, וזאת כבר הצלחה. כי הדרך אל כל שיר ושיר היא ארוכה ומייסרת. אבל בסופו של דבר, הדרך היא משתלמת. למדתי להכיר בערך של המילים, בערכם של הצלילים. למדתי לחיות בשלום עם הכשלונות ועם הנצחונות. להבין שהחשיפה הולכת להוביל אותי למקומות חדשים, ולשחרר את החרדה לעזאזל. למדתי שגם עכשיו, אחרי כל השנים, כל שיר הוא התחלה חדשה. וכל שיר הוא זיכרון בלתי נמנע. 

^{מוזמנים לרשום תגובות למטה}

TROY