ג'וליאן לנון, ההוא מהשיר היי ג'וד, באלבום חדש

 _{ג'וד עטיפת האלבום החדש של ג'וליאן לנון. כתב היד הוא של פול מקרטני.} 

האגדה מספרת שפול מקרטני כתב את השיר היי ג'וד במקור כדי לעודד את ג'וליאן לנון, שהיה אז ילד בן 5, ילד להורים שתיכף יתגרשו. זה אותו ילד קצת עצוב שגם מופיע על עטיפת האלבום החדש. מקרטני היה כמו דוד עבורו, וגם עקב אחריו באדיקות במשך השנים. וכמובן ששמח לשתף פעולה ולעטר בכתב ידו את עטיפת האלבום. אולי היה מתבקש גם דואט עכשיו בין לנון הבן למקרטני, אבל נראה שהדרך לא אצה לאיש מהם. במקור השיר נכתב בתור היי ג'ולס, ואחר כך שונה שמו להיי ג'וד, שהפך להיות אחד מהשירים היותר איקוניים של הביטלז, כנראה הלהקה הכי מפורסמת בהיסטוריה של להקות.  

הבחירה של שם האלבום היא לא מתוך כוונה לאיזה גימיק שיווקי, מסביר הזמר באחד הראיונות. זאת יותר מן סגירת מעגל, של מי שגדל כל החיים תחת צילו של אביו הנרצח, מהקולות היותר משפיעים במאה העשרים. הוא מעז פתאום לאמר שאחרי שלושים שנה הוא יודע סוף סוף שיש לו קול ייחודי משל עצמו. 

ג'וליאן לנון הוא אחד הגיבורים שלי. זה התחיל בשנות השמונים ברגע המסויים הזה:

כל מי שגדל באייטיז גדל לצליליו של הלהיט היחידי של לנון ג'וניור. נישא אז על גבי הסנטימינט והגעגוע הטרי מספר שנים לאחר רצח אביו, ג'ון לנון, הלהיט השמח הזה הצליח לכבוש לו מקום בעולם. הישג שלא חזר על עצמו מאז. ג'וליאן לנון עבור רוב האנשים על הפלנטה הזאת הוא זמר של שיר חדש, וזה השיר הזה. 

מה הפך אותו לגיבור שלי. זאת לא הייתה כריזמה יוצאת דופן, גם לא הדימיון הבולט בקולו שמזכיר מאוד את אביו. זה פשוט היה הכישרון הייחודי שלו, לחלץ מתוך עצמו שירים שמחים, למרות היותו לעיתים אדם די דיכאוני. זאת הייתה גם חנות מאוד מסויימת בצפת, בזמן השירות הצבאי שלי, שהחליטה - אלוהים יודע למה - לשים אלבום חדש שלו על המדף באותו רגע מסויים. לא היה שום דבר אחר שם  מעניין בחנות חוץ מהדבר הזה, וזאת הפכה להיות התמכרות בזמן השירות הצבאי שלי. 

הוא שר אז את השיר הזה:

זה עדיין  אלבום מלא בהפקה מאוד עשירה, עם שירים חזקים.  העברתי איתו המון שעות קרות בחורפים של צפת. את HELP YOURSELF כמו גם שאר אלבומי הסולו של ג'וליאן לנון אפשר למצוא כולם בסטרימינג. 

אחרי שנות התשעים זמן רב לא נשמע שום צליל מעניין מהכיוון של ג'וליאן לנון. 

בכל זאת, לפני עשור הוכרז קמבק עם אלבום איכותי בפני עצמו, Everything Changes. מה שלפי לנון היה אמור להיות אלבום אחרון. 

לאורך ציר הזמן הוא הוציא שבעה אלבומים. רובם הגיע לקהל קטן מאוד, אבל מי שהכיר ועקב ידע להעריך. לפני עשור זה היה נראה שזהו כבר נגמר, וגם לא ישיר שירים חדשים יותר, והנה פתאום עכשיו, בגיל 60, מבוגר הרבה מהגיל שבו אביו עזב את העולם, אולי הדבר המוחשי הכי קרוב לאיך היה נראה ג'ון לנון אם עדיין היה חי איתנו. 

באלבום ג'וד לנון הבן חוזר אל הכתיבה האישית עם הטעם המעט מריר מלנכולי שלו. מנגד הוא מפיק סרטים דקומונטריים חשובים מאוד שעוסקים במשבר האקולוגי. הוא גם צלם מצליח ומבוקש. זה אלבום ששווה להאזין לו בספוטיפיי, ואחרי כמה האזנות הוא מתגמל היטב. 

הרצועה המובילה מהאלבום, שהיא גם קליפ יפה בפני עצמו:

אלבום מתאים במיוחד לימי החורף הקרים. 

TROY