מני בגר, רוק, תל אביב

רוק, רק תל אביב, רוק, חיפה. מני בגר הוא זמר שמסמן את סופה של תקופה. 

מני בגר הוא זמר נהדר. ואם אתם בשנתון של עומר אדם ומטה, שזה רוב הקוראים של הטור היומי הזה, אז רוב הסיכויים שאין לכם מושג מי זה, וזה לגבי בגדר פשע. אתם יכולים להגיד לי לסתום את הפה, אבל מני בגר הוא זמר שאתם חייבים להכיר. 

כאן בבוקר של חמסין, הוא ולהקת ברוש. סיפור פשוט וצנוע על ילדה בסנדלים שגרמה לו לריגוש. אני מקשיב לזה, וכל הזמן נפעם כל כך מתרגש מהתיפוף של איקי לוי האלוהי. כל כך מדויק, וכל כך בתוך השיר. וזה בגלל החום וההשפעה, שלא לאמר תחושת המלאות שמני בגר מקנה בשיריו, לכל מי שמנגן איתו, ולכל מי שסובב אותו.

אבל הולך למערב מתעלה מכל כל יתר השירים שהוציא. זה גם היה מקום ראשון במצעד של גימל, אי שם בשנת 1982. הייתי אז כבר מוכן ומספיק מודע, כך שהשיר הזה הזיז אצלי כמה אינצ'ים של תודעה לגבי איך מוסיקה אמורה להשמע בישראל. זה שיר מרגש מרגש. אני דוהר על סוס לבן. אני הולך למערב. הברקה אמיתית. ואני אומר, מני בגר עוד לא אמר את המילה האחרונה. 

TROY

^{מוזמנים להגיב בתגובות למטה או ב troy@troy.co.il}