בעידן הסטרימינג זה לא היה אמור להיות מסובך לקחת אלבום משובח מהאייטיז, שמעלה חיוך על שפתי כל מי שמאזין לו, להמיר אותו לקבצי דיגיטל, ולהעלות אותו לשירותי הסטרימינג. זה נכון בעצם לעוד אלפי אלבומים ישראלים, עבריים, מוקדמים, שלא נס ליחם מה שנקרא - אבל הם נעלמו לנו במעבר בין עולם הוינל או הדיסק אל העולם הדיגיטלי. אין לזה סיבה ברורה או מוצדקת, כי אין אף גוף - מאז נחום היימן המנוח כנראה, שאחראי לשימור בפועל של נכסי צאן ברזל, או סתם נכסים שהצאן לא מעורב בהם.
"האחים רזאל" הוא אלבום אחד כזה של יונתן ואהרון, שגדלו להיות זמרים מאוד מאוד מוכרים, וריקה ויהודה הפחות מוכרים (למרות שריקה הייתה הלכה למעשה הסולנית של ההרכב). הראשון שהבשיל לצאת החוצה אל העולם הגדול היה אהרון, שיצא לי ללוות אותו בצעדיו הראשונים בבארבי הישן (כשהיה מקום קטן של 50 איש בקושי, החומוס - עם זאת - היה מצויין).
הם גדלו בנחלאות. זאת הייתה חברת פונוקול ש"גילתה" אותם, וזה היה כותב השורות שהיה הראשון לכתוב עליהם בתקשורת באכסניה הנאמנה של מעריב לנוער. זה חלק מהמורשת של שכונת נחלאות בירושלים, ובכלל של המגזר הדתי, או המעבר שעשו בתוכו ממוסיקה חסידית פרופר למשהו שנע על גבול הרוק, אביתר בנאי נגע בזה (וגם שיתף פעולה עם יונתן), אהרון היה בהמשך החלוץ, וליונתן הייתה התבגרות די מאוחרת, אבל ברגע שהוא פרץ, הוא פרץ בגדול.
הוידאו שלמעלה לא יכול שלא להעלות חיוך. הם היו כל כך צעירים יפים ומוכשרים. הם עדיין יפים ומוכשרים. עדיין צעירים באופן יחסי, כולנו. זה רק העולם שטיפה התבגר.
TROY