קבלו את תומר אלדובי, עיתונאי שכותב תדיר במאקו, מחזאי במאי ואיש תיאטרון חיפאי צעיר, אשר עומד להשיק את הצגת הבכורה שלו בתיאטרון העירוני חיפה. נענה לבקשתנו וכעת כותב - יומן בהמשכים, רק ב troy.co.il

פרק ראשון: אפריל 2021, נחיתה בעיר התחתית של חיפה.

^{תומר אלדובי ומולי הכלבה, הבהאים לא אוהבים כלבות לא נתנו לצלם אצלם, צולם מול בית הצדק. צלם: TROY}

פעם ראשונה בדירה בחיפה

עברתי מרמת גן לחיפה לפני שנה כדי לעשות כאן תיאטרון. זאת עיר גדולה ומעורבת, וידעתי שההצגה שלי מספרת על נושאים שיהיו מאוד מעניינים את התושבים כאן – הערבים והיהודים. רציתי שהמסר שלי ייצא קודם כל כאן בחיפה וראיתי בזה גם הזדמנות נהדרת לגלות עיר חדשה שלא הכרתי.
אז באפריל 2021, בשיא הקורונה, אחרי כמה שבועות שסבלטתי בנהריה התחלתי לחפש דירות בעיר. הגעתי לחיפה בצהריים וראיתי שתי דירות בעיר התחתית. לא ידעתי מה לצפות מהעיר (הפעם האחרונה שביקרתי בה הייתה לפני שנים וגם ביקור חפוז) והכל היה חדש ומסקרן. לא ידעתי איפה כדאי לגור, אם יש גינות כלבים בשביל הכלבה שלי מולי והתלהבתי מה-20 דקות חניה בחינם. בהתחלה חיפשתי מקום רק לשלושה חודשים כדי לראות איך זה בכלל לגור כאן, רחוק מהמשפחה ומהחברים ומהמרכז.
אחרי שראיתי דירה אחת שדי אהבתי, הלכתי לטייל בעיר כמו תייר עם גוגל מפס. הגעתי לרחוב אלנבי וממש עפתי עליו. היה כבר חשוך והיו הרבה אורות תלויים מחנות לחנות ומלא מסעדות פאסט פוד של שיפודים, בקלוואות ואוכל בזול והרבה אנשים נחמדים. לא הייתה לי המון בטריה ובזמן שאני אוכל פרגית בפיתה, בלי לחשוב יותר מדי, החלטתי לחתום על חוזה בעיר התחתית. שילמתי 2600 ש"ח כולל הכל על דירת חדר וחצי, מרפסת קטנה ממש ושכנים מכל עבר שלמזלי היו שקטים ורגועים רוב הזמן.
מול הבניין הייתה גינה קטנה שבעלי כלבים השתמשו בה לשחרר את הכלבים, כי לא היה שום דבר יותר מתאים באזור. שם יצאתי עם מולי (הכלבה שלי) והכרתי המון אנשים וחברים חדשים. התלהבתי מרחוב יפו, מהמאפיה הצרפתית בכיכר פריז ומכל הברים התוססים בנמל. יצאתי לקבריט ולפטוש והלכתי המון ברגל כדי לחקור את העיר. הגעתי עם מולי עד לקריית אליעזר וגיליתי גינת כלבים שווה ופארק ירוק וגדול וטיילת נעימה. פיצה לינגה הייתה מקום שכולם דיברו עליו אז נהניתי מאוד כשאכלתי שם סוף סוף, וקניתי קבוע בסופר דבאח שפתוח בסופ"ש.
זו הייתה תקופה מאוד צבעונית בחיים שלי, גם מבחינת הגייז שהכרתי בזמן שגרתי שם והתחלופה המהירה של אנשים באפליקציות ובמציאות. אבל אחרי כמה חודשים, זה הרגיש לי כמו פלורנטין בתל אביב רק שעם מרפסת מול מרפסת, הרבה רעש מהרחוב והמון לכלוך וזבל ברחובות שמתעופף ברוח שמגיעה מהים. הגג של הבניין שנהניתי לעבוד ממנו, כבר לא היה מלהיב כשהשמש הייתה חזקה מאוד, וגם התחילו לשפץ עסקים חדשים ממש מתחת לדירה שלי. פקחים של העירייה הגיעו להוציא אותנו מהגינת הכלבים כל ערב כי מישהו מהשכנים התלונן שאנחנו כאילו מרעישים. ואז גם התחילו מהומות.

תומר אלדובי, עיתונאי מחזאי במאי ואיש תיאטרון חיפאי. 

הכלבה של אלדובי, מולי, עוד תשמעו עליה הרבה בפרקים הבאים. צלם: תומר אלדובי

^{טובים השניים. צילום עצמי: תומר אלדובי, מתוך האינסטגרם.} 

^{במבנה הנטוש היה היה יכול לקום אחלה דיסקוטק לקהילה הגאה. צלם: TROY}