דווקא בנקודת הזמן הזאת, כשנוער שוליים חוזרים אל הבמה עם סולן שהוא לא הסולן המקורי, הלב מתמלא געגוע אל הקול הכל כך מובהק של הזמר המקורי ששר את "אמסטרדם", "לילה אצלי במיטה, אמרה לפני שהיא התפשטה", "ציירי לך שפם" ואת "כמה עונג הוא" (למילותיה של הפזמונאית החיפאית במקורה חנה גולדברג). קוראים לו מיקיאגי, וכאן בשיר מפתיע הוא חובר אל ירדנה ארזי (שבעצמה גדלה בחיפה), סמל אייטיז מובהק, לדואט.
אי שם באייטיז, כשלירדנה ארזי, הנועה קירל של אותם ימים אם תרצו, היו להיטים כמו "כשהשמש תעבור עלי" (מילים יהורם טהר לב, לחן: חנן יובל), "אתה לי ארץ", "הביתה" ועוד מלא שירים שנתנו פייט רציני לנמסיס שלה, עפרה חזה. קצת אחרי נקודת הזמן הזאת קמה להקת נוער בתולית באזור המרכז, "נוער שוליים". גם ללהקה הזאת קמה נמסיס רצינית בדמות להקת הנוער הבתולית מנהריה, "דור ההמשך", שהקלידן שלה, דני זוגלובק, היה נצר למשפחה לא צמחונית במיוחד.
הקרב בין "דור ההמשך" ל"נוער שוליים" היה קרב רציני וצמוד מאוד. חמושים בעורך וצלם הוידאו החיפאי, אילן לאווי, שגם שימש לפרקים בתור האמרגן שלהם (הוא היה גם האיש שגילה את ראובן חיון מהמושב מענית ועוד כמה כשרונות) נראה היה לרגעים ש"דור ההמשך" הולכים לכסח את "נוער שוליים" ולהשאיר אותם רק בתור אבק של זיכרון.
אבל ההיסטוריה - המילים המהממות של חנה גולדברג ובעיקר הגיטרה וההפקה של דודי לוי ועובד אפרת רצו אחרת, וסוף האייטיז מצאו את "נוער שוליים" בתור שלאגר ענק, ואת "דור הממשך" בתור להקה בלי המשך (מלבד זוגלובק, שממשיכים עד היום לעשות דברים לא צמחוניים).
"נוער שוליים" בראי הזמן, בכלל לא הייתה להקת שוליים (כמו שדור ההמשך היו), אלא להקת מיינסטרים שהשירים שלה חדרו היטב אל לב הקונצזוס הישראלי. שירים כל כך אייקונים וחזקים, שהם ממשיכים להיות חלק מהפסקול הישראל עד עצם היום הזה. הישג חסר תקדים לאדם רגיש כמו מיקיאגי, ששנים לקח לו להתמודד עם החשיפה האדירה.
ירדנה ארזי של השנים האחרונות היא מן אייקון של ברזל, משהו יצוק בפלדה ואף אחד לא יכול לגזול ממנה את היותה סוג של סמל עבור דור שלם. תמיד תהיה שם במה בשבילה בימי העצמאות, ובהיותה אדם חרוץ מאוד, היא לא מפסיקה להופיע גם בעשור השמיני לחייה.
אם לוקחים את שני הקולות האלה ביחד, אז מקבלים שילוב מהפנט. מיקיאגי מוציא שירים מדי פעם, אבל הפעם באמת מצליח לרגש ברמה אחרת. מזכיר קורטוב מהניצוץ שהעיף אותו לשמיים שלושים שנה אחורנית. ירדנה מזכירה לי בשיר הזה את מלכת הפופ הצרפתיה, המדונה של צרפת, מיילין פרמר, שבעצמה ממלאת אצטדיונים בפריז גם בעשור השביעי לחייה.
העתיד, מיילין פרמר וכולנו יודעים, שייך לספוטיפיי ולא לרדיו. ולכן אני אומר, לדואט החדש של מיקיאגי וירדנה ארזי, כמו גם לתחיה מחדש של מיילין פרמר בצרפת, יש הרבה חמצן עכשיו, עם קהל שנחשף ישירות, בלי הפילטרים המוגזמים של מה שהיה פעם תחנות רדיו עם עורכי רדיו שהקשיבו לשירים (והיום זה סתם פילרים בפלייליסט שבין הפרסומות).
לכן הכנסתי את "שנינו" וגם את עצמי לתוך רשימת הישראלים הכי טובים של 2023, מה שאספתי עד כה - זה נמצא ממש כאן:
ודווקא כשהארץ גועשת. שירים הם יופי של ריפוי, שלא לאמר נחמה.
TROY