PETE WYLIE SINFUL 1987

איזה איש יפה הוא פיט וואיילי. השנה הייתה 1987 וסינפול הסינגל חרך את רצפות הדיסקוטקים והמצעדים. שנה לאחר מכן, מעריב לנוער בדיוק שלחו אותי לסאמרסקול בקיימברידג' ואני באתי מצויד ברשימה כתובה בטוש מרקר שחור מובלט של החומרים שאין להשיג אותם בארץ. 

את הקלטת הזאת באותם ימים ניתן היה להשיג רק בבריטניה. ובריטניה היה המקום שבו שהיתי. אף אחד לא באמת לקח ברצינות את הסאמרסקול וכמו בבית הספר העירוני בחיפה, החל מהיום השני אף אחד לא בא ללימודים. 

פיצה האט נראתה אז בתור מקום הרבה יותר קורץ ומגניב. הרבה זמן לפני שהסניפים שלה כבשו את רחבי ישראל. פיצה האט קיימברידג' הייתה המקום המועדף עלינו. וגם, ישיבה ליד מעגני המים הקטנים, תוך לעיסה של מיני לחמים מקומיים, שכיבה על הדשא וצחוקים. 

העיר המגניבה הזאת שנהר קסום עובר בתוכה ממש בצמוד לבתי הקולג'ים היפים שלה הייתה בדיוק המקום לבלות בו את הקיץ ההוא. קיץ בלתי נשכח, במחיצת נוער מכל רחבי אירופה. זכורות לי במיוחד הבחורות מאיטליה. קשר קסום נרקם ביננו, עד כדי כך שכשעלינו על האוטובוסים שבאו לאסוף אותנו, איש איש לארצו ומטוסו הממריא משדה התעופה שליד לונדון, שתיכן פרצו בבכי מריר, זאת הפעם האחרונה שיראו אותנו בחיים. או שאולי לא? האינטרנט מאפשר הרי לחדש קשרים. והטור הזה מיועד בין היתר לכם, בוגרי הסאמרסקול ההוא. 

^{4-11-44 השיר הכי קסום שפיט כתב. תענוג.}

באותו הזמן בליברפול, כן יש מקום כזה, פיט וואיילי המשיך את סיבוב הפרומו המצליח של האלבום הזה. יציאה חד פעמית שבה לקחו רוקר בריסטולי שנותן בראש, הצמידו לו מפיק פופ עם ביצים, ושלחו אותו למספרה כדי שידפוק פן לפי צו האופנה דאז, כלומר - קוצים סטייל פול יאנג. הכל נראה מבטיח. העתיד נראה מזהיר. 

ואילו אני נצלתי את הזמן שנותר כדי לבקר את ליידי L, אישתו של הלורד לאוטרפכט, ודודה של אבא שלי. ליידי L בילתה את מירב זמנה בישיבה על הדשא במחיצת העוזרת הפיליפינית, ובבהייה די קבועה בשמש. היא הבינה בערך מי אני, חלק מהזמן, והתיישבה לידי בזמן שניגנתי לה את מיטב היצירה של טרוי מודל 1988 על פסנתר כנף קצת מאובק ששכב בפינה קצת אפילה בבית הגדול. "אנחנו צריכים להזמין אותך לארוחה, תבוא שוב", היא אמרה באנגלית, או שאולי עברית שאותה זכרה עדיין. 

אני זוכר את מגע עורה הרך. עת נתתי לה נשיקה על הלחי לשלום. היא הייתה קרוב המשפחה האחרון מישראל שראה אותה בחיים. חודשים ספורים לאחר מכן הלכה לעולמה. 

במטוס בדרך חזרה שמתי את הקסטה הזאת של פיט. זה אלבום שממשיך ללוות אותי עד היום, וכל פעם מחדש מתעוררת אותה התרגשות. איטלקיות שבוכות כשאני עולה על אוטובוס, שלא על מנת לחזור. ליידי L שמקסימה בדרכה האצילית, עם המבטא הקצת לא ברור כשהוא מדברת בעברית מעט עתיקה, ומייד זולגת בחזרה לאנגלית. סוף לדברים שהוא גם התחלה. ברגעים של דיכדוך פיט היה שם בשביל לעודד אותי, תודה לך PETE WYLIE

TROY

^{טרוי הזמר בשירו, "סוף".}