זה כנראה המועד והחג הזה, העצמאות של מדינתנו, שזה עתה סגרה 74 ועוד מעט באמת כבר יוצאת לגמלאות. אולי זה המעבר הזה שבין אביב לקיץ, שקצת בושש לבוא, ועדיין עננים תלויים פה בגובה קצת לא הגיוני, כאילו מגששים למצוא אותנו שני מטר מתחת. העננים באמת מאוד נמוכים יחסית לעונה. ככה או אחרת הקדשתי פה לא מעט מילים בשבוע החולף לשלמה ארצי. כי איכשהו זה מתקשר לישראליות בכלל, ולתמונה הגדולה שהיא אנחנו.
שדות של אירוסים, אני לא מתאמץ בכלל בשביל להסיק את זה, הוא השיר הישראלי שהשפיע עלי יותר מכל שיר אחר. כבר כששמעתי אותו בפעם הראשונה הייתה לי צמרמורת. כי זה שיר נבואי ברמות. מצחיק כשזה בא מפיו של מי שטוען בשיר אחר שהנביאים כבר מתו. הוא חוזה עתיד מאוד מדויק, שבו ארצי יושב באיצטדיון בהופעה של מישהו אחר, ונדהם.
כי העתיד שלי מגולגל לאחור. ועוד לפני שקורים הדברים, אנחנו כבר יודעים שהם קורים. כי עם כל החוסר וודאות שיש בחיים, יש לנו תמיד - או אפשר לאמר - הרבה פעמים תחושה מוקדמת לאן הדברים פונים, ואיך ובאיזה אופן הם עשויים להתגלגל. ישנן הסתברויות, ולעיתים זה קורה בדיוק, לפעמים אחרת, אבל כל זמן שזה מרגש יותר, זה לגמרי בסדר. בתקווה שמרגש יותר לטובה.
שדות זה כמובן הליין פסנתר הזה שמתחיל אותו. זה שוב רביב גזית, שהוא מוסיקאי נפלא בעיני. הוציא גם אלבום או שניים, ושמעתי אותו הרבה כשהייתי בתיכון. זה שיר מפעים. בכלל פעם לפני עידן הכוכב נולדים, לא היה נהוג פה בישראל שמישהו מאז לשיר קאברים של ארצי. היה פה כבוד חזק לזמר הזה ולמורשתו. זה קצת התקלקל בשנים האחרונות, ואותי באופן אישי זה מבאס. שדות של אירוסים זה לא שיר שאמור להיות מושר בפי אף אחד אחר חוץ משלמה ארצי, וכמובן, חוץ ממני :)
לפי ויקיפדיה זה הגיע למקום הראשון במצעד של גימל. אנחנו כמובן יכולים להסתמך על הסטטיסטיקה הקיימת ולהניח שאם שמו של היוצר לא היה שלמה ארצי, והשיר היה יוצא היום, הרי שאיש לא היה טורח להקשיב לו בישיבת הפלייליסט של גלגלצ, ולא הייתם נחשפים אליו עד עצם היום הזה. כי זה טבעו של היום היום, שאין לו טבע, או צבע. הוא שקוף למהדרין. ובכלל, מי מאזין לו? לא אני :)
מהיום שנוצר emusic ובהמשך שירותי הסטרימינג זה כבר למעלה מעשרים שנה שאני ניזון ישירות מהעולם, ומפרי יצירתם אמנים, ומניח את קבר ה AM FM לנהגים התקועים בפקק האין סופי של מדינתנו הכה גאה בעצמה, בהחלט גאווה לאומית, שיאנית בפקקים. אבל אם זה כבר פקק, אני מעדיף שזה יהיה עם שדות של אירוסים, שיר מפעים לכת, של זמר שבאמת לא נס ליחו. והנה כתבתי מלא מילים מבלי להתייחס בכלל לשיר עצמו. כמו שאמרתי, זה שיר נבואה, וכל השאר נמצא גלום בתוך המילים עצמן.
לא כל כך הבנתי בהתחלה של השורה - אני אקדח טעון געגועים, בתור ילד עם הפרעת קשב תרגמתי את זה לאיזה ג'יבריש אחר זה בטוח, אבל מהרגע שנחשפתי למילים זה נשמע לי צירוף קסום, וזה שם את כל השיר בתוך קופסא מהודרת במיוחד של קסמים. זה אקדח ובהמשך לקראת הפזמון האצבע על ההדק, וכל השיר הוא בסימן של רגע לפני שהלהקה עולה לבמה, רגע לפני שכל הטוב הזה פורץ אל חיינו. רגע לפני הפריצה.
כל שיר הוא זיכרון בלתי נמנע הוא עוד שורת קוד מפוצצת. זה שיר שנרקמים לתוכו במקשה אחת עבר, הווה, עתיד. וכולו ציפיה אחת גדולה. אז לא היתה לי מכונית גדולה
אז לא ידעתי מה יש בשוליו
של הרחוב היחידי
שמעברו היו כמוסים
סודות, שדות של אירוסים.
הערגה אל החזרה אל רגע התמימות. או כמו ששלמה הגדיר את זה פעם בראיון, הניסיון לחזור אל האנרגיה הראשונית העצומה של הרגע בו נולד שיר.
זה בהתחלה היה לי קשה, בגילאי 15 או 16 נאבקתי עם כל שורה בשיר חדש. הפרעת קשב כבר אמרנו. אולי עד גיל 24 נאבקתי מאוד בליצור נוסחאות אחידות. השירים באו לי בקושי גדול, ובכל זאת באו. עם השנים זאת הפכה להיות מיומנות. הוא נוצרו כי הם לא נוצרו, כי לא היה אפשר אחרת. שירים נוצרו כי היה הכרח לשחרר משהו החוצה.
וזה מסכם שבוע שבו עסקנו לא מעט בשלמה ארצי, שהוא באמת זמר יוצא דופן בנוף מולדתנו, הוא יוצא דופן כי הוא אביו של יונתן, שהוא הוא לדעתי יגדל להיות הזמר שיוביל את הדור הבא אל המקום שבו הוא אמור להיות, ברגישות יתירה, באופי שיש בו הרבה תבונה והרבה רגישות. לדעתי בעוד כמה שנים, וזה מוזר קצת לכתוב את זה, תזכרו את שלמה ארצי בעיקר בתור האבא של יונתן.
ככה אני רואה את זה, וייתכן שאני לא היחידי.
רוצה לכתוב שיהיה שבוע טוב לכולנו אבל מחר שישי. מבלבלים החגים האלה, מאוד.
TROY
תגובות נאצה אפשר לשלוח ישירות לווטסאפ 0544924966 אני מבטיח לא להגיב אף פעם (למי בכלל יש זמן לסמרטפונים עכשיו, אנחנו באמצע שיפוצים).
ולתגובות בסיגנון טוקבקים שסגן עורך האתר שלנו ישמח לאשר אפשר לרשום בהמשך למטה.
יש גם תיבת דואר ת.ד. 574 חיפה, לכאן בהחלט מוזמנים לרשום ולשלוח צ'קים, לפקודת טרוי הפקות, היות והאתר הזה פועל כולו באופן לגמרי וולנטרי, ללא פרסומת, ומתוך כוונה להשאיר אותו טהור שכזה. לתמוך ביוצרים באשר הם, עם דגש על החיפאים שבהם. אז מי שרוצה לתרום מוזמן, ואני מצידי מבטיח להמשיך לכתוב על הדברים הטובים שקורים בחיפה, ככל הניתן.