אילוף הסוררת בתיאטרון חיפה, היום לפני 20 שנה

זאת הייתה חזרה מתוחה במיוחד, ובין השחקנים התגלע וויכוח. כמה דקות לפני כן עוד ניתן היה לתפוס את יונתן רוזן מאלתר שיר שלו על הפסנתר, ואת ישראל גוריון יושב רגוע מאחורי הקלעים. אבל עכשיו על הבמה ניצתה האש במציאות, בחיים האמיתיים, בין שני הכוכבים - ג'וליאנו מר ורמה מסינגר, שנקלעו לוויכוח אגו קשה. אלדד זיו הבמאי ביקש ממני לצאת מהאולם, עדיף שנציג התקשורת לא יהיה נוכח בזמן אירוע שכזה. 

"אילוף הסוררת" עלה על הבמה של התיאטרון העירוני חיפה באותו הקיץ. היו שם עוד כמה שחקנים בלתי נשכחים, כמו אמנון מסקין המנוח, ורוברטו פולק וקרן צור שעדיין איתנו. לרמה מסינגר לא היה זמן להתראיין לעיתון אז כדי לראיין אותה הצטרפתי לאחת מהנסיעות שלו בוואן חזרה לתל אביב. הייתה מן החלטה (קצת מוזרה) להתמקד בה ולהרחיק את האש מג'וליאנו מר, שהייתה לו נטיה להסתכסך עם כל העולם, וגם לריב עם שחקניות ששיחקו לצידו. 

עשרים שנה אחרי. יונתן רוזן השחקן, הבן של רמי רוזן המנוח, עיתונאי חיפאי מיתולוגי, הוציא מספר אלבומים כזמר. פוסטים תכופים של מיקי גוריון בפייסבוק מציגים תמונה קצת עגומה ככל שזה נוגע לישראל גוריון, שעדיין איתנו. רמה מסינגר נפטרה מסרטן בשנת 2015. עוד קודם לכן, ג'וליאנו מר נרצח בג'נין בשנת 2011. האחים מר, ג'וליאנו וספרטק היו בנים למשפחה חיפאית מעורבת של אבא ערבי נוצרי ואמא יהודיה. משפחה חצויה עם נטייה מופגנת לאווירת מרדנות ואישפוזים תכופים בטירת הכרמל של שני האחים. בצד הכישרון הגדול והמפורגן של ג'וליאנו למשחק. לספרטק היה את הלהקה שלו, להקת A, שהקליטה כמה אלבומי פאנק בועטים, אנרכיסטיים ובועטים. גם ספרטק נפרד מהעולם בשנת 2018 לאחר מאבק קצר במחלת הסרטן.

נשארתי עם זיכרונות דהויים של ערב הבכורה בתיאטרון העירוני. היום בדיוק לפני עשרים שנה. וכמובן כועס על עצמי עד היום שהסתכמתי לטיפשות הזאת של לתת לתקשורת להתפנות מהאולם דווקא בזמן ששני השחקנים הראשיים (שכבר לא איתנו)  מתחילים לריב. 

TROY