פרק 4 ביומן של תומר אלדובי, המחזאי הכי צעיר בחיפה

^{צילום באדיבות תומר אלדובי}

אחרי שנה של הפקה, גיוס משאבים, שכתובים ארוכים של המחזה ועבודת מאחורי הקלעים – לפני חודש התחלתי סוף-סוף חזרות להצגה "שריף" זה היה בדיוק בתקופה שהמצב הבטחוני חזר להיות מסוכן. אבל זה לא עצר מהשחקנים וממני לעבוד על הצגה שמספרת, אם תרצו בקצרה ממש, על פלסטינים מהקהילה הגאה שחיים חוקית בישראל. כן, יש דבר כזה שלא הרבה מכירים ויודעים ובקרוב ממש הסיפורים שלהם יעלו על במת התיאטרון.
ההצגה תעלה בעוד כחודש לרגל אירועי הגאווה ואם להיות כן, תמיד חששתי שכשזה יקרה ויהיה איזה מבצע צבאי – אף אחד לא יבוא לראות אותה. מה לעשות שתיאטרון פוליטי במדינה כמו שלנו זה דבר נדיר, שמושפע מכל כך הרבה גורמים משתנים מנגד, זה בדיוק סוג התיאטרון שמחבר בינינו מכל הדתות ומספר לצופים סיפור אותנטי ועמוק על החברה הישראלית.
ההצגה היא הסיבה שמלכתחילה עברתי לחיפה. התחלתי לכתוב את המחזה לפני שנתיים ומאז אני עובד על הפרויקט המיוחד הזה. המחזה מבוסס על ריאיונות עם פלסטינים גאים מרחבי העולם, וחושף את סיפורה של הקהילה הגאה הערבית והאתגרים הייחודיים לה כפי שמעולם לא הוצגו.
תיאטרון חיפה באומץ רב גילה עניין בהפקה עוד כשצילמתי את ההדסטארט לגיוס התקציב ומאז הוא מסייע לי רבות, ועל כך אני אסיר תודה. אני מקווה שהעירייה גם תתמוך בי כיוצר מקומי ותסייע כדי למשוך צופים חיפאים להצגה. אני פחות מודה על הנסיעות התכופות לתל אביב, ששם מתקיימות רוב החזרות, למרות שהקפיצות האלו ברכבת מרגישות כמו חוץ לארץ.
ההצגה מספרת על שריף שברח מהשטחים לישראל לאחר שזהותו המינית התגלתה וחייו נקלעו לסכנה. מאז הוא מנסה לשרוד את תלאות היומיום, להסתדר בכוחות עצמו ולהיטמע בסביבה זרה ולא מוכרת מבלי שיזהו אותו. האם תקוותו היחידה לפגוש את נור, אהוב נעוריו שגורלו אינו ידוע, תתממש? תבואו לראות ותדעו!
הבכורה של ההצגה תעלה בתיאטרון חיפה וזה דבר שמשמח אותי מאוד. בשנה האחרונה גיליתי עד כמה העיר הזו עשירה בתרבות עם קהל שמגיע אליה מכל הארץ, ובתוכה גם פסטיבלים בינלאומיים וגם יצירות פרינג' ותערוכות ייחודיות. היו לא מעט פעמים שעצרתי ושאלתי, כמה מתוך כל הטוב הזה פונה לקהל הערבי, שהם אחוז בלתי מבוטל מתושבי העיר. התשובה תמיד הייתה "לא יותר מדי", ועם ההצגה שריף אני מאמין שאשנה את זה. הרי אם אפשר ללמוד משהו מהמהומות זה שדווקא הכאוס ששרר אז, יכול לחבר אותנו יחדיו כי אם נרצה או לא, כולנו גרים באותה "העיר המעורבת".
בהפקה משתתפים יוצרים ושחקנים פלסטינים וישראלים והיא תעלה בערבית ובעברית, מתוך כוונה ליצור חיבור אמיתי ועמוק בין החברות והתרבויות האלו באמצעות יצירת תיאטרון, ולהעביר את המסר החשוב של אחדות, אחווה וקידום מטרות משותפות לקהל הצופים.אז בתקווה שלא יתפתח שום עניינים בטחוניים ושהשקט היחסי יחזור, אני צופה ומצפה לקהל מקומי-חיפאי, גאה והטרוסקאסואלי, ערבי ויהודי ומכל הדתות והמגדרים. ההפקה הזו משלבת בין יוצרים ושחקנים ערבים ויהודים ותעלה גם בערבית ובעברית, ואני כבר לא יכול לחכות לרגע שהצופים יכנסו לאולם החשוך. קהל מגוון שיושב בתיאטרון הוא ייצוג אמיתי לפסיפס האנושי של החברה שלנו בארץ ובייחוד של חיפה. וזה, לצד כל הקשיים והאתגרים של יוצר תיאטרון עצמאי, מה שמחזיק אותי יותר מכל.