תומר אלדובי יומן - פרק 5

היום מתקיים בתל אביב, בחדר החזרות ששם, הרצת הראן הסופית לקראת העלייה לבמה של ההצגה של תומר אלדובי, ואנחנו נחגוג כאן את האירוע עם פרק חמישי ביומן הבאמת שוונה ושווה של תומר. 

_{החברים התל-אביביים שלי לא מגיעים לחיפה ומפסידים כל כך הרבה.  תומר אלדובי צילום עצמי.} 

_{אני כבר גר בחיפה יותר משנה, הכרתי הרבה חברים תושבי העיר, יצאתי לבלות, לברים, למסעדות, הלכתי המון לחוף הסטודנטים עם מולי (הכלבה למי שהספיקו לשכוח) ועשיתי כיף. חיפה היא עיר שיש בה הכל וגם במחירים הרבה יותר זולים מכל כך הרבה ערים אחרות. ועדיין, חבריי הטובים מהמרכז לא הגיעו לבקר אותי. למעט חבר אחר שהגיע במיוחד לפסטיבל עכו ועל הדרך טיילנו ויצאנו בחיפה ועוד חבר שהייתה לו פגישת עבודה בעיר – כולם נותרו מאחור במרכז התל אביבי או החולוני או הבת-ימי.
בהתחלה זה לא הפריע לי יותר מדי. הרי אני זה שעברתי לעיר רחוקה יותר, שדורשת נסיעה ברכבת או באוטו בתקווה שלא יהיו פקקים נוראים ובאמצע הדרך תרצו להסתובב בחזרה בכביש 2. אבל ככל שעבר הזמן, ניסיתי דווקא לשכנע את החברים והחברות להגיע לעיר. "יש המון מה לעשות כאן והכל כל כך בזול וטעים," ניסיתי לשכנע אותם. "יש מסעדות עם אוכל ערבי ואוכל מיוחד שלא מוצאים בתל אביב, השווארמות טעימות בטירוף וגם המתוקים. והשווקים, והנופים וסטלה מאריס והר הכרמל והחוף שאפשר להגיע אליו כל כך בקלות ולמצוא מלא חניה".
אבל הדברים האלה לא שכנעו אותם והם העדיפו להישאר בתל אביב. זו הרכבת שעצבנה אותם, זה האוטו שאין לרבים מחבריי התל אביבים (ואפשר להבין). ההצגה שאני מביים על הקהילה הגאה הערבית תעלה בעוד חודש בתיאטרון חיפה. בזמן שאני מסה למצוא תאריכים, אני חושב על השחקנים והיוצרים והחברים והחברות והמשפחה שכולם נמצאים בתל אביב – איך הם יגיעו? הם יגיעו בכלל לחיפה? כן, הלוואי שהתחבורה הציבורית תשתפר עד אז אבל זה לא יקרה, ומה לעשות שהרכבל פחות יעזור להם לדלג על הפקקים כשההצגה מתחילה ב-20:30 בערב.
וכל המחשבות האלו הובילו אותי לכמה דברים שרציתי לכתוב ממזמן, והם בעצם יתרונות וחסרונות של החיים בחיפה לעומת תל אביב. אז נתחיל בדברים הטובים שיש בעיר חיפה:
קצת נדלן וחניות - בחיפה יש מלא חניה באפור מתחת לבית, וגם לא מעט כחול לבן. יש גם המון דירות פנויות, בעיקר באזורים של הצעירים יותר כמו הדר ועיר תחתית. לדירות האלו לרוב יש מרפסות עם נוף לים או להרים או חצרות פרטיים לשחרור הכלבים, ובמקרה שלי מולי נהנית בטירוף מהחצר המגודרת שסידרתי לה. שכר הדירה חצי מחיר מתל אביב, ואם גרים עם שותף או שותפה אז בכלל אפשר לשלם מחירים שפויים, אירופאים משהו. תארו לכם שאתם גרים בחיפה עם אותה משכורת "תל-אביבית" – כמה כסף יישאר בעו"ש כל חודש? המון.
תחבורה ציבורית – הרבה יותר מתל אביב. המטרונית שנוסעת גם בשבתות ומקשרת בין הקריות לחיפה ולחופי הים ולטיילת. אוטובוסים בקווי לילה ולא כאלו שנוסעים במיוחד באירועי העצמאות או בסופ"שים, אלא ממש אותם הקווים שנוסעים גם בבוקר – וגם בלילה. רכבל חדש שיעזור לסטודנטים ולצעירים להתנייד וגם לתיירים ליהנות מהנוף, ואולי הוא עוד ייפתח בשבת. והאמת, אין יותר מדי פקקים. יש שעות עמוסות, יש כיכרות בייחוד באזור אלנבי ובן גוריון והמושבה, מלאות ומפוצצות לעתים. אבל בכללי, הנסיעה בחיפה באוטו (או באוטובוס) היא הרבה יותר נעימה, פחות פקוקה – אך מלאה בפניות חדות, עליות ומורדות.
בגלל שאי אפשר למנות את כל המעלות הטובות, בשורה אחת אסור לשכוח את הסינמטק ופסטיבלי הסרטים, תיאטרון חיפה ופסטיבל הילדים שמתקיים כל שנה ומושך עשרות אלפי הורים וילדים מאושרים, חיי הלילה והמסעדות בתחתית ובכרמל, בתי הקפה השכונתיים במסדה, המכולות בכל פינת רחוב (לא, זה לא אמפמ – המחירים שם שפויים), הגרנד קניון שיש בו כל דבר שתוכלו למצוא ולא תלכו לאיבוד כמו בסנטר... ולסיום, אסור לשכוח את שמורות הטבעו והנופים והגנים במרחק נסיעה קלה.
בטור הבא אנסה למצוא כמה סיבות איך זה שכל היתרונות המדהימים האלו לא מזיזים לתל- אביביים, שזה כמובן שם כולל לכל מי שגרים בגוש דן.}

תומר אלדובי, מחזאי חיפאי.